הכסף שבין פוליטיקה סביבתית, ידע וערכים

עדי גמליאל, יו"ר איגוד סביבה וקיימות בלשכת המהנדסים וסמנכ”ל חדשנות, הסברה ואחריות תאגידית - נתיבי ישראל

האתגר הגדול בעיסוק באיכות הסביבה ובהיערכות להשפעות של שינוי האקלים הוא לא פשוט.

כספים עצומים בכל שנה משקיע הבנק העולמי בתחום הסביבתי, מיליארדים. חברות ישראליות כמעט ולא במשרק הגדול. חלק מהפתרונות עוסקים במטיגציה, חלקם באדפטציה. ניתוח של המצב מביא למסקנה כי המנועי הכסף המושקע באיכות הסביבה ושינויי האקלים מאותגר בשלושה מרחבים המשלימים אחד את שני

1.      מרחב הפוליטי – זהו המגרש הפולטי. המגרש של מקבלי ההחלטות בישראל

2.      מרחב הערכי  – ההבנה שיש בעיה ערכית מוסרית לכל אחד מאיתנו, אם לא נטפל בכך היום, מול הצאצאים שלנו ושלהם לא נוכל לתרץ תירוצים כי לא יהיה למי.

3.      מרחב הידע – מקצועיות ולמידה מתמדת של הסיכונים ובעיקר של ההזדמנויות

המרחב בו ניתן להשפיע לאורך זמן הוא הידע והדרך להתמודדות עם ההשפעות של שינוי האקלים עובר דרך משרד החינוך, צה”ל וגופים מוסדיים. כל אלו מבינים כי ההשלכות של שינוי האקלים מציבות אתגר ההולך וגדל.

התלמידים זקוקים לידע, מיומנויות וערכים כדי להבין את העולם המשתנה ולפעול בו.

מוסדות החינות החל משנת הלימודים תשפ”ג החליטו להכניס את התחום שינוי האקלים כתחום חובה מגן עד י”ב, באופן המותאם לגיל באופן רב תחומי בשילוב בתחומי הדעת השונים לצד למידה בינתחומית בקורסים הוליסטיים מרכזיים בתחום שינויי האקלים. לימוד הידע והמיומנויות יוביל לפעולה וליוזמות תלמידים תוך כדי חיזוק החוסן הרגשי להתמודדות עם ההשלכות של שינויי האקלים. מטרת התוכנית היא להניע תלמידים להוביל שינוי ולתמוך לצידם במורים המתווכים את הידע, מפתחים את המיומנויות ומלווים את התהליכים. לשם כך יתקיים מאמץ פיתוח מקצועי נרחב הכולל פתרונות למידה מגוונים לצוותים.

כל אלו הן מילים יפות ומרשימות המחייבות התמדה לאורך שנים, שיח עם הילדים על צמצום צריכת מוצרי פלסטיק, מחזור באופן מוגבר, שיח עם ועדי ההורים על רכישות מדויקות יותר, אשר בבסיסם חינוך ליזמות סביבתית אשר יש לתרגם אותם למעשים.

האתגר הגדול הוא לשלב את כלל המשרדים לגורם מתכלל, המשרד להגנת הסביבה מנסה בכוחותיו, אך זה לא מספיק. משרד הביטחון ומערכת הביטחון בישראל כמו בעולם אף היא נערכת לשינויי האקלים. צבא ארצות הברית משקיע מליארדיים בהערכות ובהשפעה של שינוי האקלים על מרלוגים המאחסנים שלל מוצרי אמל”ח ברחבי העולם, צה”ל החל להיערך בית שאת כי גם הוא מבין שזה יפגוש אותנו כמו את השנים שלנו, וכל התאגרים הללו מחייבים היערכות. זה חיי לקחת חלק במגוון רחב של כיוונים החל מתורת הלחימה, דרך תרבות יום א או שילוב תכנים בכל קורס המתבצע בצבא, כלל הזרועות צריכים לעסוק בכך ולהעלות את המודעות, החיילים המשתחררים הופכים לאזרחים ומודעות היא מפתח גדול.

החלק המשלים של כל אלו הוא הכנת תוכנית לאומית. כל משרד ממשלתי צריך להיות מחויב להכין תוכנית עם יעדים ומטרות מאוד מוגדרות, משרדי הממשלה הם זרוע הביצוע, כך גם שרשראות האספקה שלהם. האפשרויות של שיתופי פעולה, יצירת חיבור בין גופים ממשלתיים למערכת החינוך, רתימת משרדי הממשלה, חברות ממשלתיות, מוסדות ציבוריים לתחום מחייבת חשיבה יצירתית, מסלולי התקשרויות בהתאם לחוק אז זריזים יותר מתהליכים סטטוטוריים בישראל. בישראל אין גורם המתכלל את הכל בראיה ממעוף הציפור ולאורך זמן. אי העמידה ביעדים שהמדינה מציבה לעצמה היא תוצאה של משיכת החבל מעשרה כיוונים למרות שיש לו שתי קצוות בלבד. אנחנו בשעת האפס. אין לנו זמן, כולם מבינים את זה אך התחושה היא שזו בעיה של מישהו אחר.

 

אודות כותבת המאמר : עדי גמליאל, יו”ר איגוד סביבה וקיימות בלשכת המהנדסים וסמנכ”ל חדשנות, הסברה ואחריות תאגידית בחרת נתיבי ישראל.

למעבר לעמוד איגוד סביבה וקיימות לחצו כאן >>